ביס אחרון… ו… מתחילים…

זמן לאהבה ולסליחה בעוד יומיים נציין את יום כיפור.
עם הביס האחרון מתחיל יום כיפור ויוצר תחום מוגדר שבו סולחים.
שלש ארבע… ביס אחרון… ו… עכשיו… 24 שעות צמים וסולחים…

האמנם זה יכול לעבוד ככה?

בבית שבו גדלתי לא צמו.
אבא לי שגדל בבית דתי והיה תלמיד ישיבה בילדותו, אמר שאם יש אלוהים הוא זה שצריך לבקש ממנו סליחה על זה שאת מיטב שנותיו בילה במחנות פרך בשואה ואיבד את כל משפחתו באושוויץ.
אבא שלי תמיד אמר שהוא צם די והותר ובמשרפות אלוהים שכח את כל מי שצם למענו ובשמו.

 

אני דווקא אהבתי את היום הזה. נר יזכור
אהבתי את השקט, אהבתי כי דווקא ביום הזה היו מלא דברים טעימים בבית.
עם התבגרותי התחילה בתוכי שיחה פנימית חדשה וסימני שאלה.

בלי קשר לאמונתי באלוהים/בורא עולם חשבתי שיש עומק ויופי בעצם הרעיון שעוצרים ליום אחד למען התבוננות פנימית ויצירת סליחה ואולי גם פיוס במקומות בהם יש קצר, כעסים ועוינות.
לפעמים צמתי קצת, לפעמים בכלל לא ובאופן כללי ראיתי שדווקא כשאני צמה הציפייה שהצום יעבור כבר מסיחה את דעתי מהעניין עצמו. שיחקתי עם זה. לפעמים רק שתיתי ולפעמים שמטתי את כל הרעיון הזה של הצום שממש לא דיבר אלי ולא הבנתי מה הקשר בין חשבון נפש לבין צום ולהפך.
דווקא כשהגוף נינוח אני יכולה להיות פנויה להתבונן בתוך עצמי.
ואז גיליתי שרוב האנשים מחכים שהצום יעבור ולא באמת מנצלים את היום הזה למה שהוא נועד.
כמה באמת אבל באמת באמת מקדישים את היום הזה לחשבון נפש? יום כיפור הוא כמו סולם לרדת מגבהות הלב, מהיוהרה, מהנוקשות ..להתרכך, להפתח, לאמץ קצת ענווה. כמה באמת יורדים בסולם הזה ?

הרי התשובה הנפוצה לשאלה הנפוצה על איך עבר הצום היא משהו שמתייחס לכמות שעות השינה באותו יום 🙂
ובכלל… האם אי פעם שאלתם מישהו איך היה חשבון הנפש שלו? השאלה היא רק לגבי הצום…

מבחינתי יום כמו יום כיפור הוא סימון להתכוונות ולא יותר.
התכוונות חשובה והכרחית. עצירה שהיא במקומה אבל (ולא בשינה או בקריאת ספרים כדי שהצום יעבור מהר) אג'נדה של יום מוקדש לסליחה ותחום בזמן מדלגת על הקושי ועל הנימים הדקים השזורים בה.

מסר כמו של יום כיפור הקובע את גבולות הסליחה עלול לייצר הרבה לחץ ולמעשה יש פה הצבת מטרה לא ריאלית ולא ברת השגה.
כי סליחה, כפי שתראו בהמשך, היא תהליך מורכב שלעיתים נמשך הרבה יותר מ 24 שעות.
מה שנדרש זה רוך, קבלה, פתיחות וסלחנות קודם כל כלפי עצמנו והקצב שלנו.

ימי הסליחה שלי

מזה הרבה שנים אני יוצאת ביום כיפור לריטריט בודהיסטי ואני אפילו צמה.
דווקא שם כאשר יש עיסוק אמיתי בנושא הסליחה מבפנים, בנימי הרגש, לצום יש משמעות עבורי .

לא מתוך פחד, לא מתוך הרגל אלא כחלק מהתהליך של התבהרות התודעה.

אחת הפעמים האלה היתה כשהייתי במנזר בנפאל בחודש שתיקה.
שם חוויתי את קדושת הסליחה מבפנים. שם חוויתי עד כמה אנחנו כחרס נשבר ושמעתי את קול הדומיה הדקה.

אני זוכרת שהתהליך הראשון של ריטריט סליחה היה כשהייתי אחרי פרידה מאד כואבת ממי שהיה בן זוגי כמה שנים.
יצאתי מהקשר פגועה ביותר ובתחושה כאילו נרמסתי.
כאשר הגענו במדיטציה לשלב הסליחה לאדם שפגע באנו הדמעות הופיעו ואיתן כעס.
הרגשתי מתרגלת כושלת ומאוכזבת מאד מעצמי.

באמת רציתי לסלוח לו. הבנתי שהסליחה תיטיב קודם כל איתי כי ידעתי שרק כאשר באמת אסלח לו (וממש לא הגיע לו. אבל ידעתי שמגיע לי !) אדע שנפרדתי ממנו. הוא עשה דברים פוגעניים בעליל ומגיע לי לסלוח וככה לשחרר את נוכחותו המעיקה מחיי.
אלא שהופיעו צער, כאב, כעס.
והמורה אמר לי שזה בסדר. שאסלח לעצמי ואקבל את זה שככה זה. עדיין גדול עלי לסלוח לו.

אחר כך חזרתי לתרגול הזה ולקח לי כמה שנים עד שאכן סלחתי.
שחררתי את הסבל שבתוכי מהעוול שנעשה לי על ידו. הסיפור כבר לא מכרסם את שלוות נפשי.

זו המהות של סליחה אמיתית.

me lighting candels me meditate

וכאן הנקודה. סליחה היא תהליך פנימי המזמין אותנו לפגוש את האמת שבפנים.
את הרגשות האמיתיים שלנו שמעבר לכעס, מעבר לעלבון.
סליחה היא תהליך שבו מרפים מהסיפור ונשארים עם האמת – עם הרגש הנוכח ברגע הזה.
זה הבסיס לסליחה ואי אפשר לדלג על השלב הזה.

שלבי הסליחה:

כדי שבאמת יהיה תהליך של סליחה חייבים להתבונן פנימה בכנות.
סליחה לא מתרחשת על ידי מלמול מהשפה לחוץ. סליחה לא מתרחשת כדי שירדו ממך או כדי לנקות את המצפון.
סליחה היא גם לא תהליך שכלתני. היא לא משהו שמבחוץ.

אני רוצה לסלוח קודם כל למען עצמי ולהיפתח למסתורין העמוק של הלב, של האהבה החסד והנדיבות.
סליחה זה לא להמשיך ליצר שנאה וסכסוך מעבר למה שכבר התרחש. את העבר לא ניתן לשנות.
כן ניתן לשנות את התחושות היום בקשר למה שהיה בעבר.

איך לסלוח באמת?

  1. לזהות את הרגשות ולהיות איתם.
  2. לפגוש ולחוות את הכאב
  3. להיפתח לסליחה. ולבקש סליחה (ואין צורך לחזור על כל פרטי הפרטים של הסיפור)
  4. ולהיות עם מה שעולה. גם אם זה לא נעים. ואם הסליחה לא מגיעה – נגיד "ככה זה עכשיו".

לפעמים הסליחה ממש קשה.
בוודאי שזה לא משהו שאפשר להאיץ בו או להכריח את הלב.

זה תהליך שחשוב להתחיל אותו ברגע מסוים בו נבין שאנחנו לא רוצים להמשיך לכבול את עצמנו לצער מהעבר ואין לדעת כמה ימשך עד שנוכל לחוש את השחרור המגיע עם השלמת הסליחה.

magic stikסליחה זה לא פרפרים מכובע של קוסם. לא בום טרח , עוד אינסטנט רק כי מופיע בלוח השנה בתשרי.

סיפור:
שני גברים שהיו שבויים במלחמה משוחחים:
אחד אומר לשני, "אתה יכול לסלוח לשובים שלך?"
והשני אומר "לא, לא. בשום אופן לא. אין מצב"
הראשון אומר "ובכן, עדיין יש להם אותך בכלא, לא?"

 

סליחה איננה ויתור או שכחה ובטח שלא הסכמה של העוול שנעשה לנו.

אפשר להחליט על להגן על עצמך, לשים גבול כדי לא להיפגע שוב ועדייו לסלוח במובן של תהליך עמוק של הלב.

עקרונות הסליחה בבודהיזם:

הסליחה ביהדות מגיעה לשיאה ביום כיפור. בכל הדתות וגם ביהדות עבירות שבין אדם לחברו חמורות מעברות שבין אדם לאלוהיו. נאמר שאלוהים לא התכוון שהאדם ישתמש בדת כדי להרע ולפגוע בחברו וכי מצוות שבין אדם לאלוהיו לא יחשבו אלא אם כיפר על פגיעה בזולת.

הבודהיזם הוא יותר מדע הנפש מאשר דת והוא מציע דרכי אימון שונות ומנגיש הדרכות.
כך למשל יש אלף הדרכות הקשורות בסליחה: הדרכות במודעות, בחמלה, במחילה, בחסד, בחמלה למי ששונים ממך, וכן הלאה.

אחד המסרים הבסיסיים בבודהיזם זה שלוש מילים: "ככה זה עכשיו". כלומר – הכל משתנה מרגע לרגע.
זו תמצית הקיום וזה הקרקע עליה הסליחה נובטת.

על פי הבודהיזם לסליחה יש 12 עקרונות:

  1. להבין מהי סליחה.
    זה לא למחול, זה לא לטייח, ולהדחיק את הכאב. זה לא בשביל האדם האחר וזה לא סנטימנטלי.
  2. תחושת הסבל בעצמך, לחוש את המשקל של חוסר הסליחה.
  3. לחשוב על היתרונות של לב אוהב. אנשים יקבלו אותך בכל מקום כאשר אתה סלחני ואוהב. המחשבות שלך יהיו נעימות והבריאות שלך תהיה טובה יותר
  4. להיזכר שאין סיבה לשמור אמונים לסבל שלך.
    אמנם מה שקרה לך הוא איום ונורא, באמת סבל ובגידה. אך האם זה מה שמגדיר אותך לא זו בלבד שפגעו בך אלא באי-הסליחה אנחנו ממשיכים להעניק לפוגע את השמחה שלנו, החיוניות ואיכות חיינו.
  5. להבין שסליחה היא תהליך. זה אימון, זה תהליך שבו נחשפת שכבה אחר שכבה.
  6. הגדר את הכוונה שלך לטווח וכוונה לטווח ארוך.
    הגדרת הכוונה היא כמו כיול והגדרת מצפן הלב שתאפשר גם התגברות על מכשולים
  7. למדו דרכים פנימיות וחיצוניות של סליחה.
    יש שיטות מדיטציה לתהליך הפנימי וגם דרכים נכונות מבחינת האופן שבו אפשר לייצר סליחה: וידוי, כתיבה ועוד…
  8. להתחיל בשלב הקל.
    להתחיל בסליחה למישהו שמאפשר לך לפתוח את הלב יחסית בקלות כי יש ביניכם אהבה. ורק אחר כך מישהו שיותר קשה לסלוח לו ורק כאשר הלב פתוח פונים מישהו שממש נפגענו ממנו קשה .
  9. להסכים להתאבל.
    וצער, כמו שאליזבת קובלר-רוס פירטה: סליחה מורכבת ממפגש עם חווית האובדן, הפחד, והכעס. אתה צריך להיות מוכן לעבור את התהליך הזה בדרך מכובדת ומכבדת ורק אחרי הסכמה לפגוש את האבל ואת הרגשות הקשים אפשר לסלוח .
  10. סליחה כוללת את כל הממדים של חיינו: הגוף, הרגשות, התודעה והיא נעשית בעבודה בינאישית במערכות היחסים שלנו עם עצמנו בראש ובראשונה ולא עם אף אחד אחר אפילו לא עם אלוהים.
  11. סליחה משמעותה לחזור לטבענו האמתי: אוהבים וחומלים. זה העבודה של סליחה.
  12. סליחה כרוכה בפרספקטיבה.
    לראות שהדרמה "שלנו" היא קטנה מול הדרמות הגדולות של החיים. ואז אפשר לראות לא רק את הכאב שלך אלא את הכאב של הזולת ואפילו של האנושות. כל מי שאוהב נפגע בדרך כלשהי. הכאב הוא לא רק הכאב שלך, זה הכאב של להיות בחיים. ואז יכולה להיות תחושת חיבור במקום הנפרדות שהכעס מייצר.

ועוד משהו חשוב!!!
סליחה אין פרושה בהכרח פיוס וחידוש היחסים.
זה השלב השני שאולי יקרה ואולי לא. החיים הם לא סיפור אגדה.

לסיכום –
בין אתם צמים ביום כיפור ובין אם לא – תשתדלו לנצל את היום הזה לאיזשהו תהליך של התבוננות פנימית.

תשתדלו לרדת לפחות שלב אחד בסולם ולהתרכך. להפתח. לסלוח. לבקש סליחה. עם אחרים ועם עצמכם.
נכון שקשה יותר למצוא תודעה צלולה כשאר מעמיסים יותר מדי אוכל על הגוף.

ביחד עם זאת – צום הוא ממש לא התנאי הבלעדי לתהליך הזה.
למעשה התנאים היחידים לסליחה זה הכנות של הלב.

אני מצרפת עבורכם מדיטציה שהיא בעצם הדרכה מונחית לתהליך סליחה.

יש כאן שתי מדיטציות:
אחת ארוכה יותר של כ 40 דקות. אני מאד ממליצה לקחת את הזמן ולתרגל אותה כמה פעמים.
בכל מקרה, כדי שלא יהיו תרוצים של זמן 🙂 – יש גם אחת קצרה של כ 15 דקות.

בואו נתחיל…

שלכם באיחולי ימי טוב לב ונדיבות,
סליחה ושלווה
אנה

לסלוח ולבקש סליחה זה להשתחרר מהאזיקים בהם כבלת את עצמך עד היום

אזיקים במקום חופש

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *