חג החנוכה.
כולם מדברים על אור ועל ניסים.
ואני אומרת שהנס הראשון והחשוב הוא לא מבחוץ.
פח השמן הוא אנחנו.

היכולת לפגוש את מי שאנחנו
את האינסופיות וגם את החולפיות והסופיות.

אני באמת מאמינה שתירגול מיינדפולנס הוא סוג של נס.
נס במובן של משהו טוב שקורה לך שלא ציפית לו.

הציפייה לנס מבחוץ מולידה עוד סבל. והאור הוא תמיד מבפנים.
וזה מה שמגלה כל מי שמגיע לקורס "אומנות הקשב".

זה מה שהקורס היה עבור אמיר ועל כך החלטתי לספר לך כשאני מסתכלת לך בעיניים.
מכיוון שקצת לא נוח לי עם זה שאנחנו מתקשרים על המסך קפצתי למים
ובפעם הראשונה שהסרטתי את עצמי.
זה הכי קרוב כדי שנוכל לתקשר באופן יותר אינטימי וקרוב.

בסרטון אני מספרת על איך מיינדפולנס יכול לעזור לך
ונותנת ממש הדגמה קטנה ופשוטה לשימוש מיידי.
טעימה קטה ממה שמחכה לך בקורס.

אז על אמיר.

האיש מצליח בעסקים, טייס קרב והיום כשהוא נושק את גיל 60
החליט שהגיע הזמן להשתחרר לא רק מהצבא אלא גם מהמגבלות של עצמו.

נמאס לו מזה שהבטן מתהפכת לו כל פעם לפני שהוא מתמודד עם מצב חדש.
מסתבר שזה מה שקורה לו כל החיים ועכשיו – היה אמור לעבור איזשהו "מבחן"
כדי לקבל פרויקט חדש והחליט שזהו.

הוא לא מוכן יותר לעבור כל פעם את המתח הזה שגום לו ממש שיתוק ובלק אאוט.
הכי מדהים – אך אחד בעולם לא יודע שזה מה שעובר עליו!

מבחוץ הוא נראה שיא השלווה והביטחון העצמי.
אבל מבפנים…

"פתאום הבנתי שהקטע המרכזי הוא שכל פעם
שאני צריך להתמודד עם אתגר חדש – מבחן, פרזנטציה או משהו כזה
– המחשבות פשוט מתנפלות עלי כמו להקות של יתושים וכל מה שאני שומע זה
בזזזזזזזזזזזזזזזז…הקורס לימד אותי לא להסחף אחרי המחשבות. להשאר בבהירות גם כשהמחשבות מגיעות. והמפתיע הוא שהן פחות באות".

אגב… אני מבינה אותו.
גם אני הייתי כזו. היתה לי חרדת קהל מטורפת.
אכתוב על זה בהזדמנות.

אם אתם מכירים בזזזזזזזזזזזזזזזים כאלה:
במיטה, כשרוצים להרדם, בנהיגה, כשהילדים מדברים איתם,
כשנסעתם לחופשה חלומית …
אותם בזזזזזזים של מחשבות על מה שהיה,סרטים על מה שיהיה,
דעות… בזזזזזים שמונעים מכם להנות והתרכז במה שקורה הרגע…