מהפך במטבח-החיים דבש

מודה שהופתעתי…קבלתי הרבה פניות בעקבות הבלוג האחרון שלי "משקל קל-זה לא קל" הדן במהפך במטבח ובתזונה הרגשית. שנים רבות אני עוסקת בנושא של עודף המשקל בגוף ובנפש ושנים הרגשתי אאוטסיידרית …כאילו דא…מה הקשר? וכן.יש קשר.עודף משקל רגשי מוליד עודף משקל בגוף ולהפך.

אז קבלתי עידוד רציני להמשיך ולכתוב "ספר בישול לתזונה רגשית".

וזה מהבלוג הבא. יש למה לחכות…ולמה לא בבלוג הזה?

כי בין השיחות היו כאלה שאמרו לי או כתבו לי מיילים על כך שהם היו רוצים לאמץ את הרעיון של תזונה רגשית בריאה ואפילו אורגנית ונטולת רעלים אבל…החיים לא מאפשרים כי יש הרבה אילוצים. לעומתי ש…"החיים שלך דבש"…..

אנשים יקרים…החיים שלי ממש לא דבש. היו שנים שאפילו חשבתי שהחיים שלי הם מרור. אלא שתמיד ידעתי שהתשוקה לדבש עלולה לתקוע אותי כמו את פו הדב, מורי הגדול. ולכן העדפתי במקום לשאול איזה יום היום לומר שהיום זה היום הכי טוב בחיים.  

איכשהו תמיד ידעתי שיש בחיים האלה יותר מלשרוד. ידעתי שחייבת להיות סיבה בשבילי לבואי לעולם. בכל פעם המצאתי את עצמי מחדש בחיפוש אחר משמעות.
לימים מצאתי שהיעוד שלי הוא לעזור לאנשים להיות אדם חופשי. בעצם לעזור להם לעבור את המסע   של החיים האלה שהוא מעגל מלידה ועד מוות. מעגל שיכול להיות מעגל של סבל או מעגל של אושר. הבחירה נתונה. זנחתי לחלוטין את הקרירה הניהולית ואני מתמסרת כל כולי לעזור לאנשים למצוא איזון ושלוות נפש פנימית. וזה לא כי החלטתי להציל את האנושות. זה כי קודם כל אני מצילה את עצמי מה" סמסרה"- מעגל הסבל שהתודעה מייצרת ללא הרף. וזה לא שאני כל הזמן במצב רוח מרומם. החופש הוא בידיעה שגם כשלא קל, גם כשיש עצב וגם כשיש שמחה-לא להצמד לשמחה ולא להתנגד לעצב. לקבל, להיות , לנשום …ולסרב לסבול גם כשהחיים ב"חוצפתם" הם לא מה שאני חושבת שהם צריכים להיות.

היתה ילדות בבאר שבע. והיה מה שהיה בה ויש את הסיפור שיש לי בקשר לזה. הורים ניצולי שואה שעשו כמיטב יכולתם. באמת את ההכי טוב שיכלו ואולי אפילו קצת יותר. החיים זימנו כל מיני אתגרים רבים ושונים מבפנים ומבחוץ. ואני …שטה בזרם ולא נתקעת באף גדה. ממציאה את עצמי בכל פעם מחדש ונחושה לחיות חיים של חופש ואושר. ברגעי האפלה תמיד נאחזתי בקרן האור שהבליחה ממרחקים ולשם הלכתי.

 לפני כ 12 שנים התחלתי הכל מחדש. בניו יורק נפרדתי ממי שהיה בעלי כי ממילא הרגשתי לבד. עזבתי את הקבוץ והגעתי לגני תקווה עם שני בני המקסימים שהיו אז בני 10.5 ו 12.

עוזבת קבוץ, בלי גב כלכלי, בעיר זרה, בלי אוטו, בלי עבודה אבל עם המון חברים ועם אהבת חיים. בתוך רכבת ההרים הרגשית שהייתי בה תמיד היו לי כמה עוגנים של בטחון פנימי. ידעתי שהחיים הם כאן ועכשיו ואין זמן אחר. ידעתי שאני ורק אני יכולה להיות אחראית לאושר שלי. הפנמתי שהחיים הם לא דבש ולא מרור. הם מה שהם . וברגע הזה תמיד הכל בסדר.

והרבה לפני ששמעתי על פסיכולוגיה חיובית ועל "שיעורי הבית" של טל בן שחר לכתוב הוקרות ותודות…עשיתי עם עצמי הסכם. בכל יום אני מוצאת את מה שהיה טוב באותו יום ואז שמחה בצד 50 ₪ כדי להצליח לקנות כרטיס טיסה לניו יורק. וכך היה. בסוף אותה שנה נסעתי לניו יורק..

וכן…במהלך השנים הלב שלי נשבר יותר מפעם אחת. וכן…גם שברתי לבבות יותר מפעם אחת ועל כך צר לי מאד. לא רציתי אף פעם לפגוע באף אחד. אבל…בודאי שפגעתי ובודאי שנפגעתי.

שני בני הזוג המשמעותיים שהיו לי מאז גירושי היו אהבות עצומות וגדולות שהסתיימו באכזבות קשות. אש עצומה שכילתה את עצמה ובודאי שנותרו בי צלקות מהכוויות . המכנה המשותף לשניהם זה היותם בכירים במערכת הצבא והביטחון…כמה מוזר,אה? אני???כן…חיפשתי בטחון.

הם היו מורים גדולים בשבילי לאהבה פנימית , לחמלה שמתחילה מבפנים, למיקוד מקור האושר והבטחוןJ אך ורק בתוכי .והלימוד הכי גדול שזכיתי בו בזכות כל אחד מהם זה ביכולת שלי לסלוח למרות הכל. זה לא היה קל. ובכל זאת לא ויתרתי. ידעתי שלסלוח , מבפנים , לא משהו ניו אייג'י מהראש, לסלוח מבפנים זה לשחרר את הרגש שלי לחופשי. אז סלחתי. אני מבינה שהכל מאד מדוייק. זה המסע שאני צריכה לעבור. איך אני יודעת? כי ככה זה. Suchness.

גידלתי לבד את שני הבנים שלי באהבה עצומה ובמסירות אך בודאי שאני לא אמא מושלמת.

את כל מה שכתבתי פה כהוכחה שהחיים שלי הם לא דבש יכולה ברגע אחד להפוך לסיפור נוטף מתיקות. אז תחליטו אתם מה הסיפור שלכם על החיים שלכם. ככה אפשר לשנות את העבר שהוא ממילא רק הסיפור שלכם. זה העניין ..החיים שלי הם לא דבש והם גם לא "לא דבש". הם מה שהם. ואני הולכת בדרכים מגיל מאד צעיר מאד ושואלת..מה זה ?איך זה?

למדתי להיות good enough. למדתי להירגע ברגע הזה ולהגדיל את דפנות הלב שלי להכיל את כל מי שאני ומכאן יכולה להכיל יותר בקלות את כל העולם. בבודהיזם מצאתי ריפוי עצום לפצעי העבר ו"חיסון" מפני פצעי עתיד.

אני לומדת מכל רגע ובכל רגע ובעבודתי המקצועית אני יכולה להיות בחמלה עצומה בידיעה שמי שמולי הוא בדיוק כמוני רוצה להיות מאושר ולהשתחרר מהסבל הפנימי.