" להקשיב זה להישען פנימה, בשקט, עם נכונות להשתנות על ידי מה שאנחנו שומעים."– מארק נפו, משורר, פילוסוף

מכירים את זה ?

אתם מדברים, מספרים משהו ועוד לא סיימתם את המשפט

האחר כבר נכנס עם סיפור משלו

או עם דעות על הסיפור שלך.

איך זה מרגיש?  נכון שזה חוסם? נכון שבפעם הבאה כבר לא מתחשק לכם לספר?

ואולי ככה גם א חנו?

אז על אין לנו שליטה על האנשים שסביבנו.

יש לנו שליטה על עצמנו ועל ההקשבה שלנו.

בואו נהיה כנים…כשמישהו מדבר במקרה הטוב חצי מאיתנו מקשיב

והחצי השני חושב על מה צריך לעשות או מה לענות.

במקרה הטוב שותקים בזמן שמישהו אחר מדבר

והרבה פעמים קוטעים אותו 

כי מה שיש לנו להגיד יותר חשוב, יותר מעניין,

אנחנו בטוחים שאנחנו יודעים מה יש לאחר להגיד.

אנחנו מחלקים ציונים :

נכון/לא נכון. צודק/לא צודק

משווים לעצמנו: היה אצלי ככה /ממש לא קורה לי

אנחנו רוצים שהדובר ידבר יותר מהר, יותר קצר, יותר מעניין,

ובאופן כללי אנחנו יותר ויותר חסרי מנוחה כשאחרים מדברים.

התחושה המתמדת של הדחיפות להגיב היא אחד מחסמי התקשורת המרכזיים.

מסתבר שהקשבה אמיתית, בלי אג'נדה ובלי שיפוטים,

היא מיומנות לא שכיחה

שיש להתאמן עליה ולפתח אותה .

לעיתים רחוקות אנחנו נשענים לאחור  ופשוט מקשיבים.

כשמביאים תשומת לב לשיחה היא הופכת להיות בעלת ערך לשני הצדדים.

בדיוק כמו במדיטציה:

כשהתודעה נודדת למחשבות- בעדינות מחזירים אותה למיקוד בדובר.

מתאמנים בלא להפריע,

נמנעים מלהוסיף את נקודת המבט שלנו,

מוותרים על לחלוק חוויות דומות או שונות

ולא לוקחים מהדובר את החוויה אותה הוא חולק איתנו.

הרעיון הוא להקשיב עם כוונה מלאה ,

בפתיחות , בחמלה,בסקרנות.

לשאול שאלות כדי לוודא שמבינים ולא שאלה שהן רק תחפושת לדעות ועצות.

תופתעו כמה פעמים יש לנו פרשנות שגויה וכששואלים שאלות במקום מיד להגיב-

מגלים עולם ומלואו.

אז כן..הקשבה אמיתית היא אתגר.

חוץ מהאוטומט המחשבתי שלנו יש הרבה הסחות חיצוניות:

אז חוץ מאתגרים חיצוניים כמו

רעש רקע , טלפון, מחשב , טלויזיה שדולקים ברקע,

בואו נשים לב לעצמנו.

מתי בפעם האחרונה הקשבנו באמת.

נשיה לב מתי אנחנו קוטעים, מנסים להגיד משהו מצחיק,

מכניסים את עצמנו מיד לאחר שהאחר סיים לדבר

ואולי אפילו קוטעים אותו עם הסיפור שלנו,

אולי שתיקה גורמת לנו להתחיל לדבר בעוד שהאחר שותק כי נכנס לרגע פנימה,

לכולנו יש דפוסי שיחה.

התבוננות בדפוסים שלנו יכולה ללמד אותנו הרבה מאד על עצמנו

ועד כמה אנחנו יכולים להיות נוכחים באמת עבור מישהו אחר

בעזרת תשומת לב לרגע הזה- מיינדפולנס

נוכל להתחיל להקשיב לעומק. למילים וגם לרגש, למשמעות,

ונרגיש הרבה יותר מחוברים.

אנשים שמשתתפים בקורס מיינדפולנס משתפים שהתחילו להקשיב הרבה יותר

והתחושה היא של חופש.

החופש מהצורך האוטומטי להגיב משחרר מתח.

יש חופש להקשיב באמת ולעבד את מה שנאמר.

להקשיב זה אומר להרפות מהצורך להחזיר את הכדור שנמסר אלינו.

זה אומר שאין יותר מאבק על האוזן הקשבת,

על הזמן המשותף.

ומה שמתפתח זה קרבה עמוקה, ומתאפשר מרחב שיש בו חוכמה משותפת.

5 טכניקות להקשבה

  1. להתכונן לשיחה . זה לוקח 10 שניות. לנשום נשימה עמוקה וארוכה ולהחליט להיות נוכחים. כשהשיחה מתחילה לבסס כוונה להקשיב למה שהאדם חווה מעבר למילים אותן הוא אומר.
  2. רק להקשיב . ממש להמנע מדיבור משל עצמך. רק להיות בשקט , בערנות ולהגיב באופן לא מילולי בחיוך, הנהון ראש , מבט עיניים . סימנים שמעניקים לאחר בטחון שאתם ביחד.
  3. יגיעו מחשבות . זה טבעי. כשזה קורה- בדיוק כמו שבתרגול מדיטציית מיינדפולנס חוזרים לנשימה , כאן חוזרים להקשבה.
  4. לשים לב לגוף. האם יש לכם לחץ לחזה? בבטן? בכתפיים? האם יש לך תחושת קלילות או כובד? רק להתידע לתחושות . הרבה פעמים התחושות שלך דומות לתחושות של הדובר וזיהוי כזה עוזר לך להרגיש חיבור
  5. להגיב בסקרנות. כשהדובר מסיים אפשר להגיב במילים המבטאות חמלה, הבנה וסקרנות. אפשר לשאול שאלה להעמקת ההבנה. בכל מקרה- להשאיר את המיקוד בדובר ולא למהר לעבור לעצמך.

אני מזמינה אותך לקורס מיינדפולנס הקרוב לנשים מעל 50

(ואני לא בודקת תעודת זהות…)

תשומת לב ופיתוח תודעה צלולה מאפשרים הקשבה אמיתית.

והקשבה אמיתית מאפשרת יחסים קרובים ובריאים.

דברו איתי 0523222803

שלכם בהקשבה

אנה

המאמר בהשראת מאת לורי ג 'קמרון, © 2018.  National Geographic Partners, LLC.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *