איך הדחף הפך לפחד
מכירים את הסלוגן:" להפוך את ה פ-ח-ד    ל…… ד-ח-ף?"
כשמפעילים כוח-תמיד יפעל כוח נגד. זה מה שלמדתי בפיזיקה (וזה בערך כל מה שאני זוכרת…לא להתלהב….). אפשר ללמוד מהגוף שאין דרך בה אפשר לדחוף כשיש איבר נוקשה וחוסם. רק בעזרת רכות, נשימה, סבלנות…לאט לאט המקום ייפתח. החיים לימדו אותי את החכמה העמוקה של ההשארות.

החיים שלי עברו שינויים יותר מפעם אחת. לפעמים מיוזמתי כשאני מנהלת את השינוי ולפעמים ממש לא. לפעמים מתוך תחושת עוצמה ואומץ ולפעמים בתחושת כאוס, חוסר אונים והרבה פחד.

כשחזרתי מהשליחות בניו יורק , לפני 12 שנים, חוויתי את הפחד הגדול ביותר. הכל השתנה-התגרשתי, עזבתי את ניו יורק וחזרתי לארץ , עזבתי את הקבוץ ואת הקרירה שהיתה. הייתי אמא לשני ילדיי המקסימים וגם להם היה לא קל כך שהייתי צריכה להקדיש את עצמי למענם ובתוך זה-בן זוג חדש שהבטיח גבעות והרים וקיים תהומות. הפחד היה עצום. כזה שהברכיים התקפלו לי בהליכה. פחד קיומי. אם מישהו היה אומר לי באותה תקופה : "תהפכי את הפחד לדחף" כנראה שהיה מקבל דחף רציני מחיי ….:) כי כשיש פחד יש פחד. נקודה.

מה שעזר לי אז זה לא לפחד מהפחד ופשוט לתת לו להיות. מה שעוד עזר לי זה לעשות דברים מאד פשוטים שלא קשורים לנושא הפחד כמו פעילות גופנית, להפגש עם חברים, לראות סרט בנות  והמון ים.ומדיטציה הכי מהכל.

בתרגולי המדיטציה אני לומדת פשוט לשבת בשקט בלי דחיפות. בלי להדחף אל רגש "חיובי" כמו שמחה או אומץ ובלי לדחוף רגש "שלילי" כמו פחד או עצב.. אני מתידעת למה שנוכח ואומרת: עצב עצב עצב. פחד פחד פחד.. מזהה את תחושת הגוף. רק נשארת עם מה שיש בתשומת לב. בלי לשאוף לתוצאה, בלי לצפות שמשהו יקרה. ואם מה שיש זה פחד-נותנת לו להיות . לא דוחפת אותו ולא מנסה בכלל להפוך אותו למשהו אחר מהסוף להתחלה. ואז..לאט לאט..מאד בעדינות…קליפה יורדת. ומתגלה השכבה העוד יותר עדינה שמתחת לפחד. אולי חווית נטישה? דחיה? זכרון מהעבר? אכזבה? ואולי אהבה שלא מתקבלת?

ואני ממשיכה לנשום-מתידעת ומכירה באויר הנכנס והיוצא ובאותו האופן לרגש הנוכח שכבר איננו אותו הפחד ותחושת הגוף כבר איננה אותו גוש בגרון. מכירה בכך שהחיים הם ממש לא מה שרציתי שיהיו ולא מה שהבטיחו לי. החיים הם מה שהם עכשיו.

כאשר איפשרתי לפחד להיות ולא דחפתי אותו יכולתי לזהות איך הוא הופך לכעס. כשהייתי עם הכעס הוא התקלף והגיע עצב. וגם לעצב הרשיתי להיות כפי שהוא . ואז….העצב התמוסס, לאט לאט..מאד לאט… לפתיחות ולקבלה.

וכל זה לא קורה ברגע אחד. לא במדיטציה אחת או בסדנא אחת. קליפות לא נוצרות ביום אחד ולא ביום אחד נסיר אותן. וההתקדמות היא ספירלית-משתפרים ואז שוב נשברים. והעיקר הוא לא לוותר כלל. הסיכוי הוא רק בפתיחת הלב והתרככות גם כלפי הפחד.

וכן….כל כך חשוב להקשיב לסיפור שהפחד מספר. ואפשר להפוך את הפחד מאויב לאוהב בעזרת ההקשבה הפשוטה הזו. תשומת הלב שאיננה מבקשת דבר. והפחד יספר לנו…על פצעי עבר, על כאב ההווה, על חוסר בטחון, על אכזבה, על פגיעות גדולה. הפחד יספר על רגש רגיש.

אז למהר להפוך את הפחד לדחף זה לעשות בדיוק את מה שיושב בבסיס הפחד:

הפחד נוצר כי פעם, בעבר, אולי בילדות הרחוקה, מישהו דחף אותי לעשות משהו שלא התאים לי או להיות מי שלא מתאים לי. ומאז…כל פעם שקורה משהו שבאיזהו אופן מזכיר לנו את הדחיפה של אז-יש הטבעה רגשית של פחד.

מאז הדחף ההוא..כשדחפו אותנו למשהו שזה לא מי שאנחנו באמת, יש זרע של פחד טמון בפנים שיוצא החוצה כשתנאי המציאות מבשילים. זה כל הסיפור!

ולכן: כל פעם שעולה פחד, הדבר הנכון הוא לעצור, להתבונן בו , להכיר בו. לא לפחד מהפחד.פחד הוא לא בעיה. מה שקובע את איכות החיים זה האופן בו מתייחסים לפחד.

ובשלב שני לשאול: מתי ואיך דחפו אותי בעבר בחוויה דומה או קשורה לזו שסביבה נוצר הפחד עכשיו? איפה דחפו אותך ? מה עשית או מי היית כי דחפו אותך ולא כי באמת רצית?

אז במקום להפוך את הפחד לדחף- נפרום את הדחף שיצר את הפחד. ואז אפשר להרגע. בלי דחף של פעם הפחד מהעתיד לא ינהל אותנו יותר. אבל…the way out is the way through. אין קיצורי דרך.

הפחד הוא מנגנון בריא וטבעי  המזמין אותנו לעצור ולהתבונן, לחפש איפה היה בעבר דחף שזרע את זרע הפחד הזה . ואולי הפחד הוא אינטואיציה בריאה שמציבה תמרור "עצור".

לסיכום:

במקום לפחד מהפחד ולהפוך אותו –אני בעד להתיידד איתו ולהיעזר בו להתבוננות פנימה והחוצה.מאז הדחף ההוא..כשדחפו אותנו למשהו שזה לא מי שאנחנו באמת, יש זרע של פחד טמון בפנים שיוצא החוצה כשתנאי המציאות מבשילים. זה כל הסיפור!אז במקום לדחוף את הפחד-להתיידע אליו. לקבל אותו. למוסס אותו ברכות, בחמלה, בפתיחות  ואפילו בהוקרת תודה על הופעתו המיטיבה.

אפשר לפתור את האניגמה של חוסר האיזון בתחומי החיים השונים ולהיגמל לא רק מהסימפטומים אלא גם מהסיבות.

אני מזמינה אותך לתהליך מרתק וחוויתי המשלב מודעות , תזונה ואיזון רגשי

דברו איתי , לשיחה לא מחייבת, אשר בה נבחן יחד את מטרותייך ונבנה לך תכנית אישית  לחיים בריאים ומאוזנים..